סביון נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ - פסקדין

פסק דין

תביעה ע"ס 8,400 ₪ שעניינה אי קיום הבטחה/הסכם בין התובע לנתבעת למתן שני מנויים שנתיים אצל הנתבעת, לה רשת למכוני כושר, תמורת ארוחות במסעדות השייכות לתובע כעד - 4 פעמים בשבוע, למנהל המועדון ולמנהל השיווק (להלן: "עסקת הברטר"). המסעדות והמכון הרלוונטי נמצאות בגרנד קניון בחיפה.

גרסת התובע, על פי כתב התביעה, היא כי בחודש יוני 2009 או בסמוך לכך, הגב' מרים רוזן – אמו של התובע – המנהלת שתי מסעדות בגרנד קניון ערכה עסקת ברטר עם הנתבעת. המינויים היו מיועדים האחד לגב רוזן והשני לתובע.

התובע אשר רכש מינוי חדש, זמן קצר קודם לכן, ביקש החזר כספי. סוכם לטענתו כי המינוי הנוסף שיינתן לתובע במסגרת עסקת הברטר יימכר לצד שלישי כלשהו, משום שלנתבעת אין אפשרות לבצע החזר כספי.

ההסכם לא כובד, על פי כתב התביעה. המנויים לא הופקו, המכון הערים קשיים בפני גב' רוזן עד כי מאסה מלהגיע, אך למרות זאת אנשיו המשיכו לאכול במסעדה בחינם. בנוסף, הנתבעת לא אפשרה לתובע למכור את המינוי השני לו הוא זכאי ובכך הפרה את התחייבותה.

למרות בקשתו לא קיבל התובע כל הסכם או הסבר בכתב, וההסכמות היו בע"פ בלבד. יחד עם זאת, טען התובע בכתב התביעה כי ברשותו תמליל שיחה עם מנהל הנתבעת המאשר הסכמות אלו. התמליל לא צורף לכתב התביעה, למרות שהוגשה בסדר דין מהיר ועל פי התקנות, יש לצרף תצהיר וכל חומר ראיות לכתב התביעה. צורף רק תצהיר תמיכה בכתב התביעה.

בכתב התביעה לא פורט כל שם – מי מאנשי הנתבעת כרת את ההסכם עם התובעת.

הנתבעת טענה להגנתה כי בינה לבין גב' רוזן נכרתה עסקת ברטר, לפיה גב' רוזן תקבל מנוי ללא תשלום ל- 12, חודשים ובתמורה יהיו המנהלים/צוות המועדון רשאים לאכול בדוכן האוכל הסיני שלה בסכום בשווי 4,200 ₪ שהוא סכום המנוי.

הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי סכום זה היה לאחר שהתובע רכש מנוי ב- 26.7.09, וגב' רוזן התעניינה במנוי עבור עצמה. בנוסף, מחמת היכרותה ביקשה הנחה עבור התובע אשר הגיע עם חבר (לא צוין שמו של החבר והאם אף הוא רכש מנוי).

סגן מנהל הנתבעת אותה עת – מר מאור כהן – ביקש לעגן את ההסכמות בכתב, למרות גישתה של גב' רוזן כי אין צורך בכך.

נפתח עבור גב' רוזן כרטיס מנוי וטופס רישום ואכן גב' רוזן הגיעה מספר פעמים למכון. אך גב' רוזן התבקשה, כמקובל וכנדרש עפ"י החוק, להמציא אישור רפואי ולמרות שהתבקשה לחתום על מסמך בעניין עסקת הברטר, לא עשתה כן, ולא המציאה אישור רפואי.

הנתבעת הדגישה כי התובע לא היה חלק מהעסקה ואף לא נכח בפגישה בה גובשו התנאים (ס' 12 לכתב הגנה, ניתן להבין מנוסח ס' 7 ו- 8 לכתב ההגנה כי הכל נעשה באותה פגישה.

העסקה למעשה לא יצאה לפועל שכן גב' רוזן לא הגיעה לחתום כנדרש, ועל כן כעבור 4-3 פעמים בהן אכלו כהן ועובד נוסף, בעלות של כ- 400 ₪ פסקו מלבוא.

הובהר על פי נהלי הנתבעת, כי התובע לא יכול היה להיות חלק מעסקת הברטר, היות והוא כבר רכש מנוי, ומעולם לא הובטח לו כי יקבל מנוי חינם. המנוי שהובטח היה לגב' רוזן בלבד וכך הוא גם נפתח, ומכיוון שהוא מנוי ברטר, הוא גם אינו ניתן למכירה לאף אחד, ולא הובטח מנוי נוסף, גם לא בשיחת הטלפון הנטענת.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מסמכים (אשר חלקם הומצא מאוחר יותר במידה ניכרת):

1.כרטיס התובע במחשב המועדון מיום 26.7.09 לשנה אחת בעלות של 350 X 12 = 4,200 ₪.

2.כרטיס הגב' רוזן מרים במחשב המועדון.

3.טופס הרישום של גב' רוזן.

על פי כתב ההגנה, בעסקת הברטר התובע לא היה כלל נוכח בפגישה בה נערכו התנאים.

בכתב ההגנה נכתב כי במועד אחר, כאשר גב' רוזן היתה במועדון שאלה אם גם בנה יכול להיות חלק מעסקת הברטר ונענתה כי התובע כבר רכש מנוי בתשלום ועל כן זה בלתי אפשרי.